נולדה ב-1866 בוורשה. הייתה הרופאה הראשונה בארץ ישראל.
חנה למדה מדעי הטבע וסיימה בהצטיינות. לאחר מכן עברה ללימודי הרפואה בפריז – דור ראשון לסטודנטיות לרפואה,. במהלך לימודיה בפריז הייתה וייץ פעילה במספר ארגונים ציוניים: ב"אגודת הסטודנטים היהודיים", ב"חובבי ציון" וב"אגודת יישוב ארץ ישראל". במסגרת פעילותה הציונית הכירה את ד"ר נפתלי וייץ והשניים הפכו לבני זוג ולשותפים לפעילות הרפואית והציונית. הם נישאו בשנת 1895 ולאחר שנה נולדה בתם לאה.
בשנת 1898 נענה נפתלי וייץ להצעת הברון רוטשילד לשמש כרופא במושבות בארץ ישראל. חנה וייץ נותרה בפריז על מנת להשלים את לימודי הרפואה, ולאחר סיומם ב-1899 הפליגה לארץ ישראל יחד עם בתם לאה. השתיים הגיעו לארץ ישראל והצטרפו לנפתלי וייץ במושבה ראש פינה.בשנת 1901 התמנה נפתלי וייץ לרופא המושבה זכרון יעקב ובני הזוג העתיקו את מגוריהם למעונם החדש. גם בזכרון יעקב לקחה וייץ חלק פעיל בפעילות הרפואית ובפרט בהתמודדות עם המלריה ומחלות מידבקות אחרות שפקדו את תושבי המקום.
כשהגיעו הזוג למושבה, היה כאן כבר שירות רפואי מפותח, עם ציוד מתקדם, הברון שלח תרופות בקביעות, היה בית חולים שנפתח ב-1890 שהפך למרכז רפואי אזורי. לכן היתה לבני הזוג עבודה רבה והרבה מטופלים מכל האזור. ראוי לציין שחנה התמחתה בגניקולוגיה, וזו הפעם הראשונה שגם היהודיות אבל במיוחד הנשים הערביות, יכלו להעזר בה ללא חשש או בושה.חנה וייץ הצליחה להוריד את אחוז תמותת הנשים והתינוקות בזמן לידה, דבר שהיה שכיח בימים ההם.
בשנת 1902 פרצה מגפת כולרה בארץ ובסוף 1903 הגיעה לאזור זכרון יעקב. בשל כך הטיל נפתלי וייץ הסגר על המושבה ובני הזוג עסקו שניהם באופן נמרץ בניהול מצב החירום. על פעילותה בתקופת ההסגר קיבלה וייץ מכתב הוקרה מהפקידות.משמעות הסגר על חיי התושבים הייתה מאתגרת במיוחד. האיכרים לא יכלו לצאת למסוק את הזיתים ולכן לא היה כסף ולא אוכל, תושבי חוץ לא יכלו להכנס. על מנת להיכנס למושבה, הבאים נאלצו להיכנס לבידוד של 4 ימים, סחורות נמסרו עד לשער המושבה, ונאסרו פגישות עם הערבים המקומיים ככלל.בני הזוג היו היחידים שטיפלו בחולים מהסביבה וחיטאו עצמם במשך שעות לפני שחזרו לביתם.
בזכרון יעקב איש לא נדבק! בשנת 1907 עברו בני הזוג לירושלים בעקבות המינוי של נפתלי וייץ למנהל בית החולים רוטשילד. בשנים אלה פתחה וייץ בביתה מרפאה גינקולוגית ועבדה כרופאת נשים וילדים. ד"ר וייץ נפטרה בשנת 1949 בירושלים ונקברה זמנית בבית העלמין סנהדריה. לאחר מלחמת ששת הימים הועברה לקבורת קבע לצד בן זוגה נפתלי בהר הזיתים.
מתוך : צפורה שחורי-רובין, רופאות ראשונות בארץ ישראל. עצלים לא באו של עטר פלג.