דמות מיוחדת במבט הנשי שלנו היום, היא האחות הגרמנייה אמה ברגר, מנהיגה של עדה וחלוצה במסלול משלה. היא החלה להקדיש את חייה לשירות האל בגרמניה בשנת 1951. מספרים כי חלתה במחלה חשוכת מרפא כנראה בשל חשיפה לרנטגן במסגרת עבודתה כאחות, ונרפאה באורח פלא בלי להיעזר בתרופות כלשהן אלא רק בתפילות בלבד. אט אט החלו להתרכז סביבה עדת מאמינים אשר שוכנעו כי ניחנה בכוחות על-אנושיים. רבים ממאמיניה תרמו מרכושם ומכספם לאמה ולקהילה.
בגרמניה של אחרי מלחמת העולם היו זרמים רבים של תשובה ובדרכה שלה היא יצרה זרם דתי חדש, נצרות המבוססת על כתבי הקודש כלשונם, ללא כנסיה וללא כומר. היא האמינה כי המשיח יגיע בארץ ישראל וכי זהו המקום הבטוח למאמיניה לשכון, וגם לעזור לעם היהודי היושב בציון.
היא תרמה כספים רבים למפעל עליית הנוער ושלחה שליחים שיחפשו עבורה מקום בארץ ישראל.בשנת 1963 הגיעו אנשיה לזכרון יעקב ורכשו שלד של מבנה לא גמור. הם שיפצו אותו והכשירו אותו להיות בית אירוח לתיירים. בהמשך רכשו אדמה חקלאית ומבנים נוספים במושבה. הקהילה התבססה על חקלאות ועל אירוח תיירים, בעודם חיים בצניעות מופלגת ובהסתגרות. דעת הקהל במושבה ובארץ התעוררה כאשר נודע כי אמה ברגר רכשה ממשפחתה של דורה שוורץ את מבני הפנסיון ואת השטחים השייכים לו.
העניין הגיע עד בית המשפט העליון ובשנת 1973 אישר הבד"צ את עיסקת המכירה. אמה נפטרה בשנות ה-80 ומאז השתנתה גם האווירה סביב מקומם של אנשי הקהילה בחיי המושבה. במקום "מיסיונרים גרמנים" הם מקובלים היום כאנשי יצירה ותעשייה חרוצים ואפילו "ציונים" . קהילת המאמינים גדלה מגרמניה לצ'כיה, רומניה, קנדה וארצות נוספות, ואנשי בית אל הם חלק מהפסיפס החברתי של זכרון יעקב ובנימינה.
ואולי לסיים במשפט: אמה ברגר ואלזה אחותה היו מנהיגות ומובילות דרך, אך מאז מותן מונהגת הקהילה ע"י גברים בלבד.