פתיחת תפריט ניידים

ניטה לנגה 1922-1884


מה עושה נערה אנגליה מבית טוב במושבה של רומנים ותימנים?

הסיפור התחיל ב-1898 כאשר משפטן אנגלי בשם הרברט בנטוויץ', שהיה ציוני נלהב ושימש כעורך הדין של התנועה הציונית, בא לבקר בארץ והתאהב בה, ובמיוחד בנופי הכרמל. בעקבות ביקורו זה הוא קרא לאחוזת הקיץ המשפחתית שלו באנגליה: "חצר כרמל". בעקבותיו הגיעו לארץ בשנת 1910 ניטה, אחת מאחד עשר ילדיהם של הרברט ושושנה בנטוויץ', ובעלה מיכאל לנגה, שהיה בן למשפחת סוחרים עשירה מגרמניה ובעל השכלה משפטית מאוניברסיטת קיימברידג'. הזוג בילה בארץ את ירח הדבש שלו ותר אותה לאורכה ולרוחבה ברגל וברכב. בביקורם השני בארץ ב-1912 החליטו השניים להתיישב בזכרון יעקב.

באפריל 1913 הם רכשו ממר טומשיס, אחד המתיישבים של זכרון, 77 דונם של קרקע על גבעה המשקיפה על פני המושבה. בסוף אוקטובר של אותה שנה השתקע הזוג במלון גראף שבמרכז המושבה, ומשם הם ניהלו את מלאכת הבנייה של ביתם החדש. 40-50 פועלים הועסקו בסלילת דרכים, בפיצוץ סלעים, בבנייה ובנטיעת עצים. העבודה התבססה על עבודה עברית.   

הזוג התחבר עם המשפחות אהרונסון, יֹפה ולויטה, ולימים התחתן אחיה של ניטה, יוסף, עם שרה – בתו של ד"ר הלל יֹפה. ניטה למדה מאהרונסון לגדל ירקות ורקמה תוכניות לפיתוח המקום ולקידום רווחת המושבה. באפריל 1914 דיווח הזוג על הרחבת הדרך לצורך מעבר כרכרות ביתר קלות אל הבית או החצר, ועל סיום התוכניות לבניית האורוות ורכישת הסוסים.

פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 לא פגע בתחילה בפעילות השלֵווה של בני הזוג. משפחת לנגה זכתה להערכה גבוהה בישוב, עד כדי כך, ששטרות החתומים בחתימת מיכאל הוכרו כמטבע עובר לסוחר בזמן ההוא, כאשר פחתו הכספים במחזור. דבר זה לא סייע בידם, שכן טורקיה נכנסה למלחמה וגזרה על כל אזרחי האויב (מדינות בעלות הברית) לעזוב מיד את הארץ. הם עזבו אמנם את הארץ בדצמבר 1914, אך במשך כל שנות העדרם הם הזרימו כספים לזכרון יעקב ולירושלים. מיכאל התנדב לשירות צבאי באנגליה וניטה למדה חקלאות באנגליה.

באביב 1919 הם הצליחו סוף-סוף לחזור לזכרון יעקב. הבהמות, העגלות ורוב הרהיטים נעלמו, אבל למרות כל הבעיות והקשיים חידשו ניטה ומיכאל את האחוזה והרחיבו אותה: אגף חדש בן שתי קומות ומרתף נוסף למבנה והושלם פיתוח הגן. כתוצאה מכך, קיבל הבית חזות של טירה.

בשנים  הראשונות לכיבוש הבריטי, נעשתה "חצר כרמל" אכסניה חביבה על מנהיגי היישוב, ואורחים חשובים רבים מהארץ ומחוץ לארץ נהגו לפקוד את המקום וליהנות מהאווירה המיוחדת שלו ומהכנסת האורחים. 

בזמן ההוא תכננה ניטה להקים על חלק מאדמתה חווה חקלאית, לבנות ולשווק את תוצרת משק החלב והירקות שלה. מספרים שאהבה מאד ילדים והיתה מחלקת כריכים ודברי מאכל לילדים במושבה, בעיקר בשכונת התימנים הסמוכה לאחוזה. אך היא חלתה וב-14.2.1922, יום לאחר שהשתתפה בנטיעות ט"ו בשבט של ילדי זכרון, היא נפטרה, בגיל 38. הארץ כולה התאבלה עליה, יהודים כערבים, ורשימות מלאות הערצה והערכה נכתבו עליה בכתבי עת יהודיים בכל העולם.

לאחר מותה של ניטה הזמין מיכאל את ליליאן לבוא ולהשתקע באחוזה והיא נענתה בחיוב להזמנתו. היא הגיעה לבית לנגה עם חמישה מילדיה.