פתיחת תפריט ניידים

רומיה צאירי


משפ' צאירי היה חלק משבט גדול בתימן. הם התפרנסו מאריגה וחיו בבית רחב ידיים. ביתם היה פתוח לכולם והם תמיד עסקו בקבלת אורחים. על פי סיפורי המשפחה, רומיה, אשתו של מורי יוסף נודעה כאחת הנשים החכמות בתימן. סובביה תמיד הקשיבו לדעתה.

רומיה חלמה על העליה לארץ ישראל יומם ולילה. בבית היא היתה אחראית על השמירה על הכסף ולכן היא חסכה בתוך כדים במשך שנים כסף שישמש בעתיד לעליה לישראל. העליה לארץ נשמרה בסוד למרות חודשים רבים של הכנות למסע, אריזת בגדים, תפירת כיסים לכסף אצל הנשים, אוכל, ספרים הכרחיים.רומיה החזקה והאמיצה, בחוכמתה הדריכה והובילה את כל המשפחה אחריה. היא יצאה מתימן לארץ ישראל בהיותה אלמנה ואפ לילדים, הגדול מביניהם בן 16).

הם צעדו לעדן במשך חודש ומשם הפליגו לפורט סעיד. לאחר מכן, שטו בספינה רעועה עד הגיעם לנמל יפו. שם שהו מספר ימים בתנאים קשים. כשהגיעו לזכרון יעקב עייפים ורעבים וקיוו שבכך תמו תלאותיהם. אך גם המפגש הראשון עם איכרי זכרון יעקב לא היה ממש במאור פנים.עד שהגיע מרדכי גולדשטיין והביא להם לחם וחלב והחל לדאוג למחסורם. צאירי ומשפחתה נאלצו להיאבק על מקום לגור בו, על עבודה (מול הערבים) והאיכרים. רומיה תמיד דאגה לבני משפחתה ולעדה כולה, בימים הקשים ובמחסור של מלחמת העולם הראשונה, עבדה מבוקר עד לילה – בבתי האיכרים, בקישוש עצים, ועוד. עשתה הכל בשביל כמה פרוטות.רומיה היתה אישה בעלת תושיה, עם רצון עז לחיים.

רומיה הותירה אחריה שבט ענק, מגובש ומאוחד.אחד מנכדיה, הצעיר, הוא חקלאי מוכר מאוד במושבה, אברהם צאירי.מתוך הספר של שלמה טבעוני, ראשונים ונחשונים, ספורו של שבט הצאירים בזכרון יעקב.