ייעקב ז'לקו מרוויצה נולד ב- 14 באוקטובר 1978 ביוגוסלביה וגדל בעיר נוביסד.
יעקב ראה בג'ודו מקור לפיתוח הגוף, הנפש והשכל כאחד. בכל הזדמנות היה ניתן למצוא
אותו מתאמן. במהרה הפך יעקב לאלוף סרביה בג'ודו ומקום שני בכל יוגוסלביה. אך הוא לא אהב להתחרות, הוא לא רצה רק לפתח טכניקות אלא ראה בספורט אומנות.
יעקב היה גם איש ספר. הוא אהב לקרוא וללמוד כל מה שניתן על מדינת ישראל, בנוסף אהב לשיר והוא אף בורך ביכולות ווקליות גבוהות.
אחרי שסיים תואר ראשון בחינוך גופני התגייס לצבא היוגוסלבי שם שירת במשך שנה, ביחידה מובחרת.
עם סיום המלחמה ביוגוסלביה החליט יעקב להגשים את חלומו ולעלות לישראל, מדינה שמבטיחה בית לעם היהודי ומבטלת אפשרות שתפקוד את העם היהודי שואה, פעם נוספת.
יעקב הרגיש שהוא חייב להירתם ביחד עם תושבי ישראל למלחמה על הגנת המולדת וכשראה שמשפחתו בטוחה החל לחשוב על עליה ובפברואר 2002 הגיע יעקב לבדו ארצה.
לאחר כחצי שנה במעגן מיכאל באולפן התגייס לצה"ל. יעקב התחייב לשירות של 3 שנים, למרות שבפועל נדרש לשרת תקופה של חצי שנה בלבד, בשל עברו וגילו המבוגר, 23, באותו הזמן.
על אף היותו חייל בודד, ראה יעקב את עתידו בשירות ביחידות מובחרות בצה"ל ולאחר מאמצים רבים הצליח להגשים את חלומו ולשרת כחובש קרבי בפלח"ן גבעתי.
יעקב נהג לומר: "אני לא יודע עברית כל-כך טוב ולכן אני לא רוצה לדבר ציונות אלא לעשות ציונות".
כאשר היה משוחח עם בני-משפחתו בחו"ל נהג לספר להם על חייו וחוויותיו בארץ ומעולם לא ציין את הקשיים שעברו עליו בשל היותו חייל בודד ועולה חדש. הוא לא פסק מלדבר על יופייה של המדינה, על-כך שיש לו חברה בארץ שהוא כל-כך אוהב ושהוא מוקף בחברים רבים ואנשים טובים.
יעקב היה מאושר בארץ. הוא הרגיש שלם רק דבר אחד היה חסר לו לידו - אימו ואחותו. הוא ניסה ללא הרף לשכנע אותן לעבור ולגור עימו, אך לא הספיק למלא משאלה זו.
הוא שאף להקים משפחה בישראל ולהכות שורשים במדינה. חלם שיהיה לו בית עם גינה וחמישה ילדים, והחליט שלאחר שחרורו מצה"ל יקים מועדון ג'ודו שבאמצעותו יוכל לחנך את הדור הצעיר על ערכי הנתינה, אהבת העם והארץ.
ב- 11 במאי 2004 כל חלומותיו נגדעו. יעקב נהרג ביחד עם חמשת חבריו, במהלך מבצע הריסת מחרטות (המוכר כ"אסון הנגמ"ש") בשכונת זייתון, שבדרום רצועת עזה.
על-פי בקשת אימו נקבר יעקב בבית הקברות היהודי שבעיר נוביסד ביוגוסלביה ובארץ לא נותר לו זכר.
הוא היה בן נהדר, אח מקסים וחבר נאמן ולכן חסר עד מאד לכל מי שזכה להכירו.
הוא וחמשת חבריו לנשק יישארו גיבורים לעד.